סיפורו של קיבוץ גליל ים

בניין זה נבנה בשנת 1950. הוא שימש בהתחלה כמאפיה, בניצוחו של נפתלי יוגב. בחלקו הצפוני של המבנה היו התנורים, ובדרומי – אזור הכנת הבצק.

זכורות במיוחד הן עוגות השמרים שנפתלי אפה לארוחות שבת בבוקר.

החברות היו באות לאפות עוגות ועוגיות בתנורים שנשארו חמים אחרי סיום העבודה, כי לא היו תנורי אפייה בחדרים. סביב זה התפתח הווי, הוחלפו מתכונים וזה היה הבסיס לתעשיית המאפים הביתית.

בשנת ??? נסגרה המאפיה, והמבנה הוסב ל"מחסן אספקה קטנה", שבהמשך נקרא "כלבו".

המחסן עמד בהתחלה במרכז הישן של הקיבוץ, בצמוד לצריף התרבות, בראשותו של מאיר פרומין. בהמשך עבר ליד הרפת, ועבר לניהולו של חיים דסאואר, ולבסוף למיקומו הנוכחי ליד חדר האוכל, בניהולה של לאה פרגמנט.

במחסן סופק ציוד לחברים (כגון סבון, מברשת ומשחת שיניים, משחת נעליים, סיגריות ועוד). הכמות שסופקה, מועדי האספקה והוראות השימוש בציוד לכל חבר נקבעו ע"י ועדת החברה של התנועה הקיבוצית.

בהמשך עבר הקיבוץ לשיטת "נקודות", לפיה קיבל כל חבר פנקס עם נקודות, שהיוו תקציב אישי לרכישת ציוד.

בשנות ה-80', עם הגדלת חדר האוכל, עבר הכלבו למבנה המשופץ ואוחד עם ה"מרכולית".

במסורת של שנים, שהועברה ממחזור למחזור, התאמנו בני הנוער בקיבוץ על התגנבות ופריצה לילית לכלבו במהלך חופשות ביה"ס...

 

בשנות ה-90' שופץ המבנה למשרדים.