סיפורו של קיבוץ גליל ים

הרכב הראשון שהיה לקיבוץ נבנה על ידי שלום אוטיקר בשנות ה-40' ונודע בכינוי "אוטו-אוטיקר". הוא שימש בעיקר להסעות לעבודה בתל אביב.

ב-1955 קנה הקיבוץ טנדר פורד F-350, שהיה הרכב היחיד באותה עת.

במשך שנים רבות היו בקיבוץ 2-3 רכבים בלבד לצרכי הענפים, ולא היה רכב זמין לצרכי החברים (למרות שהיו גם טרקטורים, חמורים וסוס....)

 

במהלך שנות ה-80', נקנו על ידי הקיבוץ מס' רכבים ששימשו את הענפים ואת "עובדי החוץ" (חברים שעבדו מחוץ לתחום הקיבוץ). הרכבים חנו במרוכז ליד חדר האוכל, ולאחר שעות העבודה ובשבתות היו זמינים לשימוש פרטי של החברים.

מפתחות הרכבים היו תלויים במרוכז ב"סידור הרכב" – עמדה שמוקמה במקלט (ומאוחר יותר ליד חדר האוכל), וכללה את שיבוץ הרכבים לחברים ליממה הקרובה, קלסר להזמנות עתידיות וווים לתליית המפתחות (בשלב מתקדם יותר הוחלפו הווים בכספת).

 

בכל יום "סדרן הרכב" היה עובר על רשימת הבקשות של החברים, ומשבץ רכבים לחברים ליום המחרת. פעמים רבות נותרו חברים ללא רכב זמין.

החברים חויבו על השימוש ברכבים. לשם כך, בכל רכב היה ספרון בו רשמו החברים את מס' הקילומטרים שנסעו ואת שעות הנסיעה (במידה ויגיע דו"ח תנועה, שידעו מי אשם...).

 

בשיאו מנה צי הרכב של הקיבוץ כ-30 רכבים.

בשנת 2006, לאחר ההחלטה על שינוי אורחות החיים בקיבוץ, הצטמצמה מצבת הרכבים לרכב אחד והחברים רכשו לעצמם מכוניות פרטיות.

 לאחר כעשור חדל הענף מלהתקיים בעקבות תאונה לרכב.