סיפורו של קיבוץ גליל ים

בעת העלייה של הקיבוץ על הקרקע ב-1943, מבנה זה היה סמוך למיקום האנטנות של הצבא הבריטי ושימש למגורי הקצינים הבריטים. לאחר עזיבת הצבא הבריטי עם סיום מלחמת העולם השנייה, המבנה התפנה לשימוש הקיבוץ. זהו השריד האחרון מהמחנה הצבאי.

 

במבנה זה מוקם בתחילה בית האריגה של הקיבוץ – "גיזה". בית האריגה החל לפעול עוד בתל אביב, לפני העלייה על אדמות גליל ים. חברי הקיבוץ שעבדו בו, ארגו בעבודת יד שטיחים ומרבדים עם נולי אריגה מעץ. הנולים היו גדולים ומסורבלים, והעבודה עימם הייתה קשה.

מנהלת גיזה היתה דבורה דורון, שגם עיצבה את האריגים. עבדו איתה אברהם בוימגרטן, מרדכי בלומנפלד, אלישבע דוד, חנה פלאוט ועוד.

בשנות ה-60', לאחר סגירת בית האריגה, העביר מיכאל קוסובסקי (מרכז הבניה של הקיבוץ באותם ימים) את הנגריה למבנה זה.

 

באמצע שנות ה-90' שופץ המבנה לצרכי משרדים, תוך שמירת מאפייניו המקוריים.