סיפורו של קיבוץ גליל ים

החינוך המשותף

ילדי הקיבוץ (ליתר דיוק "הילדים של הקיבוץ") חונכו בתפיסת "חינוך משותף", שנועדה להקנות להם חינוך הולם לאידיאולוגיה ולחיי הקיבוץ.

המטרות המרכזיות של החינוך המשותף היו לשחרר את ההורים לעבודות המשק, ולתת לילדים חינוך טוב ואחיד, ללא תלות ברמת הוריהם.

כמו כן, ההורים התגוררו בתנאים קשים (צריפים ללא מטבח, שירותים ומקלחות) ורצו לספק לילדים תנאים טובים יותר.

בפועל, חינוך הילדים נלקח מההורים והוטל על הקולקטיב.

הדוגמא הבולטת לכך הייתה שיטת "הלינה המשותפת", לפיה הילדים, החל מגיל ינקות לנו בבתי ילדים.

הילדים שהו בבתי הילדים כמעט לאורך כל היום, ונפגשו עם הוריהם רק בשעות אחה"צ בימי חול ושבתות בבוקר.

המעבר משעות הבילוי בחיק המשפחה לשעות השינה בבית-הילדים היה כרוך בטקס שנקרא "השכבה", אשר טופח במגמה להקל על הפרידה. לעיתים היו צריכים ההורים ללכת להשכיב ילד אחר משלהם. מטפלת או אחד ההורים היו נשארים בתורנות עד בואה של שומרת הלילה. לעיתים חלק מהילדים היו בורחים בלילות לחדרי ההורים...

מונתה ועדת חינוך שקבעה דפוסי את חינוך, ובעניינים עקרוניים קבעה האסיפה הכללית. את מקום ההורים תפסו במידה רבה המטפלת, המורים והמדריכים, ואת מקום האחים והאחיות תפסו חברי קבוצת הגיל שבבית הילדים.

​

בית ילדים טיפוסי כלל מס' חדרי שינה  (כ–4 ילדים בחדר), מקלחות ושירותים  משותפים ופינת אכילה. בגיל בי"ס המבנה כלל גם כיתת לימוד.

שיטת הלינה המשותפת הופסקה במלחמת המפרץ, בשנת 1991. לצורך מעבר הילדים ללינה בבתי הורים, הורחבו בתי המשפחות ל"לינה משפחתית".

בתי הילדים בנויים בסגנון כפרי אחיד בלב הקיבוץ, מוקפים מדשאות רחבות, כך שנוצר סביבם מתחם פסטורלי המספק את התמונה הקלאסית של הקיבוץ.

​

עם העלייה על הקרקע, בשנת 1943, נבנו בתי שקד וערבה, ואחריהם נבנו בהדרגה שאר הבתים.

בהתאם לתפיסת "החינוך המשותף" בקיבוץ, נבנה "בית ילדים כולל", ששימש ללמידה, אכילה, משחק ושינה עבור הילדים.

הילדים בילו בבית זה בכל שעות היום, למעט בין 16:00 ל-19:00, שעות בהן בילו עם הוריהם.

​

בתי התינוקות ושומרי הלילה

התינוקות הובאו לבתי התינוקות מיד עם בואם מביה"ח, מכיוון שלא היתה אפשרות בהתחלה להחזיק תינוק בבית. הם גודלו בעיקר על ידי  המטפלות, שהיו האורים ותומים בנושא גידול התינוקות. המטפלת המנוסה הנחתה את האימהות הצעירות והשגיחה כיצד האימהות מחתלות את התינוקות, והקפידה גם שלא יפנקו אותם יתר על המידה....

​

האמהות באו להניק בשעות קבועות, ואם היה צורך מחוץ לשעות אלו, המטפלות היו הולכות לקרוא להן (תזכורת - לא היו טלפונים...). הפסקת ההנקה הייתה רק באישור המטפלות.

​

כל ערב, החל משעה 23:00 עבדה בבתי הילדים בתורנות "שומרת לילה". היא ישבה בבית התינוקות ומדי שעה עברה בין בתי הילדים לוודא שכולם ישנים. כמו כן, היא העירה את האמהות לבוא להניק. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש ב"שמרטף" (אינטרקום) באמצעותו עקבה השומרת אחר מצב העניינים בבתי הילדים.

בלילות התלווה לשומרת גם "שומר לילה" עם נשק, שהיה אחראי לשמור על הקיבוץ, להביא כדי חלב מהרפת למטבח ולהעיר את החברים לעבודה (החברים היו נרשמים מראש, והשומר היה מסתובב בין הבתים ודופק על הדלתות).

איוש שמירת הלילה היה בתורנות בה השתתפו כל חברי הקיבוץ.

בשנות ה-60' וה-70' היה שומר קבוע - יוסף רוזנטל, והתורנות היתה רק בסופי שבוע.